רק התחלנו להתרגל לשקט של הבוקר, לסדר היום החדש, לזה שהתיקים כבר מוכנים במסדרון והילדים במסגרות ובום, תשרי נוחת עלינו עם רצף של חגים, חופשים, ארוחות משפחתיות ופקקים. כמה פעמים מצאתם את עצמכם אורזים את הילדים לאיזה טיול או ארוחת חג עם חיוך גדול, ותוך עשר דקות באוטו מצאתם את עצמכם צועקים: "מישהו מוכן להפסיק לריב מאחורה?!"
אנחנו באים עם פנטזיה מושלמת על "זמן איכות משפחתי מחבק", ופוגשים את המציאות: עייפות, שינויים בלו"ז והצפה של גירויים.
ואולי דווקא כאן, בתוך כל הפער הזה בין איך שדמיינו את הדברים לבין איך שהם באמת נראים, כדאי לעצור לרגע ולהסתכל גם על עצמנו.
חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש, סליחות והכנה לשנה החדשה. אבל חשבון נפש לא חייב להיות רשימה של כל מה שלא עשינו מספיק טוב. הוא יכול להיות גם הזדמנות להסתכל על עצמנו בעיניים טובות.
כמעט כל הורה מסיים את החופש עם רשימה קטנה בלב של דברים שהוא מתחרט עליהם: כעסנו יותר מדי, איבדנו סבלנות, לא היינו מספיק פנויים.
החודש הזה מוקדש לחמלה הורית. אין הורות מושלמת. יש הורות משתדלת ("הורות טובה דיה").
לפני שנושמים עמוק ונכנסים לשנה החדשה, בואו נסלח לעצמנו על הטעויות של השנה שחלפה, נחבק את מה שכן עבד, ונפתח דף חדש ונקי מתוך אמונה בעצמנו ובילדים שלנו.
