בחנוכה אנחנו מדליקים אור קטן, ולא מצפים ממנו להאיר את כל החושך, אלא פשוט להיות שם. להזכיר שאור קיים, גם כשעוד קשה לראות אותו.
גם אצל הילדים שלנו יש אורות קטנים. לפעמים הם בוהקים וברורים, ולפעמים חבויים מאחורי קושי, תסכול או התנהגות שמאתגרת אותנו כהורים.
ילד שמתקשה לשבת בשקט, אולי יש בו סקרנות גדולה. ילדה שנפגעת בקלות, אולי יש בה רגישות עמוקה ואכפתיות. ילד שמוותר מהר, אולי הוא פשוט חושש לאכזב.
כשאנחנו מאירים את המקומות הטובים, משהו קורה: הילד מתחיל לראות את עצמו דרך העיניים שלנו.
איך מדליקים את האור בבית?
שיחה יומית קטנה – בסוף היום, לצד הקשיים, חפשו יחד רגע אחד של הצלחה או שמחה. גם נר אחד מספיק.
שיום החוזקות- אמרו בקול את מה שאתם רואים: "ראיתי שהתאמצת", "שמתי לב שהיית קשוב", "אהבתי את הדרך שבחרת".
אור לפני תיקון – לפני הערה, לפני גבול, נסו לראות קודם את הילד. החיזוק לא מבטל גבולות, הוא נותן להם קרקע בטוחה.
אמונה שקטה – ילדים לא צריכים שנפתור להם הכול. הם צריכים לדעת שאנחנו מאמינים בהם, גם כשהדרך עוד לא ברורה.
חנוכה מזכיר לנו שלא צריך אור גדול כדי לעשות שינוי. מספיק מבט טוב, מילה מחזקת, אמונה אחת קטנה שנדלקת יום אחר יום.
שנזכה לראות את הילדים שלנו לא רק דרך הקושי, אלא דרך האור שבהם.
חג חנוכה שמח ומאיר 💛
