האם ידעתם שסגנון ההורות שלנו משפיע באופן מכריע על התפתחות הילדים שלנו?
דיאנה באומרינד ( דיאנה בלומברג באומרינד הייתה פסיכולוגית קלינית והתפתחותית יהודייה-אמריקאית הידועה בשל מחקריה על סגנון הורות) זיהתה ארבעה סגנונות הורות מרכזיים המבוססים על שני צירים: דרישה הורית (הצבת גבולות וציפיות) והיענות הורית (תמיכה רגשית והתחשבות בצרכי הילד).
בואו נכיר את הסגנונות – איפה אתם נמצאים?
1. ההורה הסמכותני/אוטוקרטי
מאפיינים: הורה המצפה מהילד לסטנדרטים גבוהים של התנהגות מבלי להתחשב בצרכיו, ורואה בצייתנות ערך עליון.
התנהלות בקונפליקט: משתמש באיום או ענישה, כועס כשהילד מעדיף משהו לא מקובל, ומנסה לכפות עליו לוותר על רצונותיו, מה שגורר מאבקי כוח.
המסר לילד: "אתה צריך לציית לי!"
2. ההורה המתירני
מאפיינים: הורה שנענה מאוד לצרכי הילדים וממעט להציב בפניהם דרישות. לעיתים נובע מקושי להימנעות מהצבת גבולות והתמודדות עם קונפליקטים.
התנהלות בקונפליקט: רואה בעצמו משאב לסיפוק רצונות הילד ומתאמץ להתאים את הסביבה לנוחותו. הוא לא מכוון את הילד לעמוד בציפיות הסביבה.
המסר לילד: "אני משאב לסיפוק הרצונות שלך."
3. הורה לא מעורב
מאפיינים: סגנון הורות עם רמה נמוכה של דרישה הורית ורמה נמוכה של היענות הורית. אין הצבת דרישות ואין הכוונה להתנהגות רצויה.
השפעה רגשית: קיימת מעורבות רגשית נמוכה, חוסר עניין בעולמו של הילד וריחוק רגשי. במקרים מסוימים מדובר בהזנחה הורית.
המסר הקשה לילד: "אתה לא ראוי/מסוגל/שווה…"
הסגנון המומלץ: הורה סמכותי/דמוקרטי
זהו השילוב הנכון והמאוזן בין דרישה הורית והיענות הורית, והוא הדרך שלנו להיות הורים מיטיבים לילדינו. איך זה נראה בפועל?
הצבת גבולות ותמיכה: הורה סמכותי מציב דרישות להתנהגות בוגרת, עצמאית ואחראית, אך מלווה ותומך בילד בדרך להשגת התוצאה המצופה.
כבוד ותקשורת: נותן מקום להבעת רצונות הילד, אך נענה להם בגבולות האפשר. הוא משתמש בדרכי שכנוע, בתקשורת מקדמת ומכבדת, ומסביר מהם הגבולות שבמסגרתם רצון הילד יכול לבוא לידי ביטוי.
המסר המיטיב לילד: "אני רואה אותך, אני מבין את הרצונות שלך, ואני מכוון אותך להתנהגות טובה ואחראית בתוך גבולות ברורים ואוהבים."
הימנעו מסגנונות "יתר" מודרניים: הליקופטר ומכסח דשא
שימו לב גם לסגנונות שמפריעים להתפתחות תקינה של הילד:
הורה הליקופטר: מאופיין במעורבות יתר, שמירה והגנה מוגזמת, התערבות בכל מעשיהם ואי-מתן אפשרות לילד להתמודד לבדו. הורים אלו פותרים עבור הילד את בעיותיו היומיומיות במרחב הלמידה והחברתי, כי הם חשים מצוקה כשהילד חווה תסכול.
הורה מכסח דשא: מנסה לחזות מראש כל מכשול (חרדה, תסכול או קושי) ו"מגלח" אותו מהשטח כדי לפנות לילד דרך נטולת קושי. בכך, הם גוזלים מהילד את האפשרות ללמוד מטעויות ולפתח כישורי התמודדות חיוניים, מה שעלול להפוך אותו למבוגר תלותי.
לסיכום: המטרה שלנו כהורים היא לשלב בין חום ואכפתיות לבין ציפיות ברורות והכוונה. כך אנו מכינים את ילדינו לחיים האמיתיים ומאפשרים להם לצמוח להיות מבוגרים עצמאיים, אחראיים ומתמודדים.
איזה היבט של ההורות הסמכותית הייתם רוצים לפתח יותר השבוע?
